1אין, מינאי כן, ממני היא מעוברת. אמר רב יוסף: למאי ניחוש למה נחשוש לה לאשה זו? חדא, דהא קא מודה אחת, שהרי הוא מודה שהולד הוא שלו, ועוד, הא הרי אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל, ואפילו כשאינו מודה היא נאמנת.2אמר ליה לו אביי: ובהא ובכגון זה מאחר שאתה סבור שיש כאן שני טעמים להתיר את הולד, האם כוונתך לומר כי כאשר האיש לא מודה גם מכשר מכשיר רבן גמליאל? והאמר ליה והרי אמר לו שמואל לרב יהודה: שיננא גדול השיניים, הלכה אמנם כרבן גמליאל שהיא נאמנת, ואת ואולם אתה לא תעביד עובדא תעשה מעשה להכשיר עד דאיכא שיש רוב כשרין אצלה, כלומר, שרוב החשודים בבעילה זו הם כשרים לגביה, שאפשר לסמוך גם על הרוב ולא רק על עדותה. והכא וכאן כיון שהיתה ארוסה — נמצא שרוב האנשים הם פסולין אצלה, שאם נבעלה לכל אדם מלבד הארוס — הוולד ממזר. וכיון שאין רוב כשרים אצלה — לא היה צריך שמואל לפסוק כרבן גמליאל!3ענה רב יוסף לאביי: וליטעמיך תקשי לך היא גופא ולטעמך, לשיטתך, תקשה לך הלכה זו עצמה, שהלא מצד אחד פוסק שמואל הלכה, ומוסיף ואומר ואת ואתה לא תעביד עובדא תעשה מעשה! ותמוה: שאם פוסק הלכה כרבן גמליאל — מדוע אמר לרב יהודה שלא יעשה מעשה בהתאם לשיטה זו? אלא מאי אית לך למימר מה יש לך לומר כדי להסביר סתירה זו — הא זו לסמוך על עדות כזו — לכתחלה, והא זו — בדיעבד, שמאחר והיא כבר מעוברת מביאה זו ואין עדות מסייעת אחרת — אפשר לסמוך בדיעבד על דברי האשה אפילו ברוב פסולים. והא נמי וזו גם כן הארוסה, כדיעבד דמי נחשב, שהרי בסופו של דבר אם לא נסמוך על דבריה נצטרך לפסול את הולד כממזר. ולכן יש לסמוך על דברי רבן גמליאל לענין הזה אף לדעת שמואל.4א רמי ליה השליך, הראה לו סתירה אביי לרבא: ומי והאם אמר ר' יהושע שהאשה אינה נאמנת בעדותה בענין כגון זה? ורמינהו ומשליכים, מראים סתירה ממקום אחר: העיד ר' יהושע ור' יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה אשה אלמנה, שהיה ספק לגבי בעלה אם היה חלל, ופסלה מן הכהונה שהיא כשרה לכהונה. שכיון שאין ודאות בדבר — מעמידים אותה על חזקתה, ואף כאן נעמיד את האשה על חזקתה שנבעלה לכשר!5אמר ליה לו רבה: הכי השתא איך אתה משווה את הדברים?! התם שם באלמנה אפשר לומר: אשה שנישאת, מן הסתם בודקת לפני נישואיה ונישאת, וחזקה שבדקה ומצאה שלא היה צד פסול בנישואיה, ולכן אפשר לסמוך על חזקתה. אבל הכא כאן, וכי אשה מזנה בודקת את האיש שמזנה אתו אם כשר הוא לכל דבר ואחר כך מזנה?!6אמר רבא: תירוץ זה אינו פותר את כל הקשיים שיש בדבר, וכי רק מדברי ר' יהושע על דברי ר' יהושע קשיא קשה, אך מדברי רבן גמליאל על דברי רבן גמליאל לא קשיא קשה? והא קתני סיפא והרי שנה בסופה של אותה משנה באלמנת עיסה: אמר להן רבן גמליאל: קבלנו עדותכם שכך היא ההלכה, אבל מה נעשה שהרי גזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בית דין על כך להתיר במקרה כזה, שהכהנים שומעין לכם לרחק אבל לא לקרב. כלומר, הם יצייתו לדיינים רק אם יפסלו אותה, אבל לא יצייתו להם לראותה ככשירה. ואם כן, הרי שלא קיבל רבן גמליאל את ההיתר לאלמנת עיסה, ובניגוד לדבריו האמורים כאן!7אלא אמר רבא, כך יש לומר: מדברי רבן גמליאל על דברי רבן גמליאל לא קשיא קשה; התם שם בטענת האשה שנבעלה — ברי ברור לה שלכשר נבעלה, אבל הכא כאן באלמנת עיסה — טענת שמא היא, גם מצד האשה, שהרי היא אינה יכולה לדעת בבירור אם בעלה היה חלל, כיון שהספק הוא ספק לכל.8וכן מדברי ר' יהושע על דברי ר' יהושע נמי לא קשיא גם כן אינו קשה: התם שם בטענת האשה לכשרותה — חד ספיקא ספק אחד הוא, אם נבעלה לכשר או לפסול, ואילו הכא כאן באלמנת עיסה — תרי ספיקי שני ספקות הם, שיש כאן ספק ספיקא של פסול, שהרי אין בידינו ידיעה ברורה אם היה מישהו ממשפחת הבעל פסול כל עיקר.9הלכך על כן יש להסביר את השיטות כך: לרבן גמליאל אלים ליה תקיפה לו חזקה בעיניו טענת ברי, שאפילו בחד ספיקא נמי בספק אחד גם כן מכשיר, שכיון שהיא טוענת ברי, אף שיש פה ספק אחד ולא ספק ספיקא — מכשיר אותה. וקיל ליה וקל לו בעיניו הטוען טענת שמא, שאפילו בספק ספיקא נמי פסיל גם כן פוסל, כגון באלמנת עיסה. ולהיפך, לר' יהושע אלים ליה חד ספיקא תקיף לו, בעיניו, ספק אחד, שאפילו בברי נמי פסיל בשטוענת טענה ברורה גם כן פוסל, וקיל ליה וקל לו בעיניו ספק ספיקא, שאפילו בשמא נמי גם כן מכשיר את האשה.10ב כיון שהזכרנו אלמנת עיסה, מביאים דברים שנאמרו בנושא זה. תנו רבנן שנו חכמים: איזוהי אלמנת עיסה שאמרו שהיא כשירה — כל שאין בה לא משום ספק ממזרות, ולא משום ספק נתינות בני גבעונים, ולא משום עבדי מלכים שהיו תקיפים, ויש שהיו נושאים בכוח הזרוע נשים מישראל, ואף מבנות הכהנים. והספק היחיד שיש באלמנת עיסה, היא ספק חלל. אמר ר' מאיר:11שמעתי כל שאין בה אחד מכל ספקות אלו, אלא רק ספק חללות בלבד — משיאין לכהונה.12ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר' מאיר, וכן היה ר' שמעון בן מנסיא אומר כדבריו: איזוהי אלמנת עיסה — כל שנטמע נתערב בה במשפחה ספק חלל, ולכן קוראים לה "אלמנת עיסה", שהיא כעיסה שנתערב בה דבר מה, ואף במשפחה זו נתערב ספק חלל.13והטעם בדבר כי אמנם מכירין ישראל ממזרים שביניהם, ואין לחשוש שמא נתערבו במשפחות כשרות, ואולם אין מכירין חללין שביניהם, ולכן יש לחשוש שמא נתערב חלל במשפחה.14ומבררים את הברייתא, אמר מר החכם: איזוהי אלמנת עיסה? כל שאין בה לא משום ספק ממזרות, ולא משום ספק נתינות, ולא משום עבדי מלכים. הא הרי, מכאן משמע, אם היה במשפחה רק ספק חלל — הרי זה כשר.15ויש לשאול: מאי שנא הנך במה שונים פסולים אלה שפוסלים אותה אף בספק— משום שכשהם פסולים וודאים, הם פוסלים אותה דאורייתא מן התורה, חלל נמי דאורייתא גם כן פוסל מן התורה לכהונה! ותו ועוד יש לשאול, כי בהמשך הדברים אמר ר' מאיר: שמעתי, כי כל אשה שאין בה אחד מכל אלו — משיאין אותה לכהונה, אם כן היינו הרי זו בדיוק שיטת התנא קמא הראשון, שאלמנת עיסה כשירה לכהונה, ומה חידוש יש איפוא בדברי ר' מאיר?!16ותו ועוד יש לשאול: נאמר שם שר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר' מאיר, וכן היה ר' שמעון בן מנסיא אומר כדבריו: איזוהי אלמנת עיסה — כל שנטמע בה ספק חלל, כי מכירין ישראל ממזרים שביניהן ואין מכירין חללין שביניהן, ויש לחשוש שמא נתערב במשפחה זו חלל, ומשמע שבשל ספק זה יש לדבריו לפוסלה. והא אמרת רישא והרי אמרת, בתחילת דברי ר' שמעון בן אלעזר איזוהי אלמנת עיסה האמורה שהכשירוה להינשא לכהונה, ומשמע מזה שספק חלל כשר, ואם כן יש סתירה פנימית בדבריו!17אמר ר' יוחנן: כאן מדובר במקרה של אדם שכאשר קוראים לו "ממזר" הוא צווח ומוחה שמעלילים עליו עלילת שוא, וכשקוראים לו "חלל" הוא שותק. ובענין זה איכא בינייהו יש ביניהם הבדל למעשה: התנא קמא הראשון של הברייתא סבר: כל פסול דקרו ליה ושתיק שקוראים לו לאדם והוא שותק ואינו מוחה בו הרי זה פסול, שיש להניח שבאמת יש בו פסול זה. והכי קאמר וכך אמר התנא קמא הראשון, כך יש להבין את דבריו: איזוהי אלמנת עיסה שכשירה — כל שאין בה לא שתוק ממזרות, כלומר, שכאשר מאשימים את האיש או את המשפחה בממזרות, הרי הם צווחים. ולא שתוק נתינות ולא שתוק עבדי מלכים, ולא שתוק חלל. כלומר, שבכל מקרה שאומרים עליהם שהם פסולים, הם מוחים.18וקאמר ליה ואמר לו ר' מאיר: דווקא הנך הוא אלה הם שקוראים להם "ממזר", "נתין" או "עבד", שיש לומר משום דקא פסיל ליה שפוסל אותו מלבוא בקהל ולכן כשאומרים לו שהוא ממזר — הרי הוא צווח, משום שחושש שיבואו לפסול אותו מלבוא בקהל, וכשהוא שותק הריהו מודה בכך. אבל שתוק חלל, אפילו אם אינו מוחה כשאומרים לו שהוא חלל — הרי זה כשר, ואין חוששים שמא הוא חלל. והא דשתיק וזה שהוא שותק — משום שלא איכפת ליה לו, שכיון שאין חללות פוסלת אלא לענין נישואין לכהנים, אינו מוצא ענין למחות בדבר.19וקאמר ליה לו ר' שמעון בן אלעזר לתנא קמא הראשון שמסר בשם ר' מאיר: אי שמיע לך דמכשר אם שמעת שמכשיר ר' מאיר במקרה של שתיקה — הכוונה היא לא במקרה דקרו ליה שקוראים לו "חלל" ושתיק והוא שותק, אלא דקרו ליה שקוראים לו "ממזר" ושתיק והוא שותק והטעם הוא: האי דשתיק, סבר וזה שהוא שותק משום שהוא סבור כי ממזר קלא אית ליה קול יש לו והוא מפורסם ברבים, וכיון שהוא אינו מפורסם כממזר — שותק ואינו חושש למחות באופן נמרץ על הענין. אבל כשקוראים לו "ממזר" וצווח, וכשקוראים לו "חלל" ושותק — פסול. וטעמו של דבר — האי דאשתיק סבר זה שהוא שותק ואינו מוחה על כך, הרי זה משום שהוא סבור מיסתייה דלא מפקי ליה די לו שאין מוציאים אותו מכלל כשרות לקהל ולכן אינו צווח, ואם כן יש לשער שבאמת היה בו פגם זה.20ומעירים: תני חדא שנוייה ברייתא אחת, ר' יוסי אומר: שתוק ממזר — כשר, שתוק חלל — פסול. ותניא אידך ושנוייה ברייתא אחרת להיפך: שתוק חלל — כשר, שתוק ממזר — פסול.21ומסבירים: לא קשיא אין זה קשה כי יש כאן שתי שיטות, הא זו — הברייתא השניה היא שיטת התנא קמא הראשון אליבא לפי שיטת ר' מאיר הסבור שמי שאומרים עליו שהוא חלל ושותק — אין ראיה בכך שהוא מודה לדבר. והא וזו הברייתא הראשונה היא שיטת ר' שמעון בן אלעזר אליבא לפי שיטת ר' מאיר האומר שאם הוא שותק בממזרות — הרי זה משום שלא איכפת לו, ואם הוא שותק בחללות — הרי זה משום שהדבר הוא אמת.22א משנה אמר ר' יוסי: מעשה היה בתינוקת ילדה שירדה למלאות מים מן העין המעין שליד העיר ונאנסה, ולא ידעו מי אנסה. אמר ר' יוחנן בן נורי: אם רוב אנשי העיר משיאין בנותיהם לכהונה — הרי זו תינשא לכהונה, שיש לתלות שהאנס היה אחד מאנשי העיר הכשרים. ואף על פי שאנסה — לא פסלה מן הכהונה.23ב גמרא אמר ליה לו רבא לרב נחמן: ר' יוחנן בן נורי שאמר כמאן כמי כלומר, לפי איזו שיטה הוא הולך? אי אם תאמר שהוא סבור כשיטת רבן גמליאל — אם כן אפילו ברוב אנשי העיר פסולין נמי מכשר גם כן מכשיר רבן גמליאל. משום שסבור כי האשה היא בחזקת כשרות. ואי ואם כשיטת ר' יהושע הוא סבור — אם כן אפילו ברוב כשרים נמי פסיל גם כן פוסל, שהרי הוא סבור שעד שאינה מוכיחה אחרת, יש לחשוש שנבעלה לפסול, אפילו כשאין הפסולים רוב. ולכאורה ר' יוחנן בן נורי חולק על שניהם! אמר ליה לו רב נחמן: הכי כך אמר רב יהודה אמר רב:
